כשמדע ורכיבה נפגשים

שלום, שמי שחר ספר, תלמיד בכיתה ט', לומד פיזיקה באוניברסיטת תל אביב ורוכב על אופניים בשטח כבר כמעט שש שנים. מאז ומעולם אהבתי את מקצועות המדעים ותמיד אהבתי מאוד לרכב. כיום אני משתדל לחבר בין שני תחומי העניין ולראות איך המדע משפר את הרכיבה שלי.

אחד הדברים שכל רוכב לומד כשהוא מתחיל לרכב באופן מסודר הוא עמידת המוצא באופניים. זוהי טכניקה בסיסית ביותר בה עומד הרוכב על הפדלים כאשר רגליו מקבילות לקרקע, אחת מלפנים ואחת מאחור.

כאשר רוכבים במישור הגוף נמצא מעל הכיסא. כאשר רוכבים בעלייה, הגוף יהיה קרוב יותר לכידון מאשר לכיסא ובירידה, הגוף יהיה מאחורי כיסא האופניים. רצוי שרוב משקל הגוף יהיה על הרגליים והדוושות ופחות על הידיים והכידון.

התפקיד החשוב ביותר של עמידת המוצא הוא בירידות. כאשר רוכבים בירידה, אחת הסכנות היא התהפכות קדימה בגלל מכשול בדרך. בשביל למנוע זאת רצוי לעמוד כך שהגוף יהיה מאחורי הכיסא ושהידיים יהיו חופשיות לנוע בעודם מחזיקות בכידון.

מושג חשוב שקשור לעמידת המוצא וכל רוכב צריך להכיר, הוא מרכז המסה. מרכז המסה הוא הנקודה בה הגוף מאוזן ויציב. באופניים, מרכז המסה הוא ציר הסיבוב של הפדאלים. ובבני האדם, מרכז המסה הוא באזור מרכז הבטן או הפופיק.

כאשר רוכבים על אופניים רצוי שמרכז המסה של הרוכב יהיה מעל מרכז המסה של אופניו. לכן כשרוכבים בעלייה עומדים כך שהבטן תהיה מאונכת לציר הסיבוב של הפדלים (הקראנק) וכאשר יורדים, מוודאים שהישבן מאחורי הכיסא.

כאשר מבינים את המדע וההיגיון מאחורי טכניקות רכיבה, הרכיבה נעשית בטוחה יותר, מהירה יותר ומהנה יותר. וככל שמתאמנים ושמים לב להבנה של הפיזיקה, קל יותר למדוד את השיפור וההתקדמות. הארתי כאן צד ברכיבה שבדרך כלל המדריכים לא מסבירים. בפוסטים הבאים, אסביר על עקרונות נוספים הקושרים בין מדע לרכיבה. אם נהיתם ולמדתם, אשמח אם תשתפו לחברים שלכם לרכיבות וגם למדריכים.